"בכל מפגש ומפגש עם התלמוד אנו מנסים לחדור לעולמו הקסום על ידי לימוד מוקפד של חכמיו הבולטים ביותר. אנו נפעמים מהחמלה של הלל הזקן ומחוסר פשרנותו של שמאי, אנו נסערים מן החזות הטרגית של רבן יוחנן בן-זכאי, מבועתים מהבדידות של רבי מאיר ומן הייאוש של בן אבויה – ה'אחר', ועוד חכמים רבים אחרים.
התלמוד חושף לפני עם ישראל עולם נפלא, אשר בזכות השפה והנשמה שבו, אִפשר לו לשרוד במשך מאות שנים רוויות שנאה ואלימות מצד זרים עוינים. ככל שנחזור ונאמר זאת לא יהיה בכך די: התלמוד מהווה עבור עם ישראל כוח חיות. אין הוא רק ספר, או ספרייה, ואין הוא רק אורח חיים, אלא ביטוי לזיכרון הקולקטיבי שאינו משמיט ואינו מזניח דבר."
(אלי ויזל, הנשמה התלמודית, הפרק על רבי חנינא בן דוסא)
כשני נחלים הם שני התלמודים שבידינו - הבבלי והירושלמי, שניהם יוצאים ממעיין אחד - המשנה - ולשניהם מטרה אחת: לגבש ולעצב את ההלכה. הנתיב שכל אחד מהם סולל מייצג דיונים רב-דוריים ורב-קוליים שהשמיעו אותם חכמים שסיכומי דיוניהם, הגותם ופסיקתם בשילוב דברי עיון ואגדה יצרו את התלמוד - היצירה היהודית הגדולה והחשובה ביותר בכל הזמנים. חכמים אלה הם שעיצבו את זהותו, דרכי חייו ותוכני אמונתו של העם היהודי במשך הדורות.
בספר הנשמה התלמודית מפגיש אותנו אלי ויזל עם הדמויות שחיו בארץ ישראל ובבבל לפני 1,600 שנה ויותר. דמויות מיתיות, המלוות את עם ישראל זה מאות בשנים, מקבלות כאן זהות של בשר ודם על מעלותיהן ועל חולשותיהן, כפי שנראו אז וכפי שרואים אותן בימינו.
אלי ויזל הוא פרופסור למדעי הרוח באוניברסיטת בוסטון, הוגה וסופר שחמישים ספריו ראו אור בשלושים שפות שונות. על פועלו ההומניסטי, על מאבקיו נגד גילויי אנטישמיות וגזענות ועל תרומתו לקידום זכויות האדם ולחיזוק ערכי הצדק, השיויון והסובלנות, הוענק לו בשנת 1986 פרס נובל לשלום. את חייו הקדיש לזיכרון השואה, לתיעודה ולהנצחתה בהיסטוריה של עמי העולם על מנת שלא תישנה.
הנשמה התלמודית הוא אחד משלושת ספרי הנשמה היהודית. יחד עם הנשמה המקראית והנשמה החסידית משרטטת סדרה זו את גלריית הדמויות המלוות את עם ישראל זה מאות ואלפי שנים, ומרכיבות את המודע והתת-מודע הקולקטיבי של עמנו. הסדרה נערכה בידי ד"ר יואל רפל, מנהל ארכיון אלי ויזל באוניברסיטת בוסטון, ולספר הקדים הקדמה פרופ' דוד הלבני, חברו מילדות של ויזל וחתן פרס ישראל.
