שמונה פרקים לרמב"ם / שי למורא.

חוברת 'שמונה פרקים לרמב"ם' המיועדת לתלמידים.

שמונה פרקים לרמב"ם הוא הכינוי המקובל להקדמתו של הרמב"ם למסכת אבות. הקדמה זו שהיא למעשה חלק מפירוש המשנה של הרמב"ם המחולק לשמונה פרקים. כהכנה למסכת אבות העוסקת בתיקון המידות ובהוראות חז"ל לחיי תורה, דרך ארץ, מוסר והנהגות ישרות, המהוים בעצם את תורת הנפש, מנתח הרמב"ם בהקדמתו עניינים שונים הנוגעים לנפש האדם, מהותו כיציר הבורא וכבוחר חופשי ומחויבותו לצו הבורא לימוד תורתו וקיום מצוותיו. ההקדמה נכתבה בערבית יהודית (כמו כל פירוש המשנה) ותורגמה על ידי מספר מתרגמים לעברית. התרגום הקלאסי הוא תרגומו של שמואל אבן תיבון, שגם כתב הקדמה לשמונה פרקים שלעתים מושמטת. תרגומים חשובים נוספים נכתבו בעשורים האחרונים בידי הרב יוסף קאפח ופרופ' מיכאל שורץ.

מבנה ההקדמה ותוכנה
בכל פרקי הספר מתייחס הרמב"ם רבות לדברי הפילוסופים הקדמונים ובני זמנו, כשלעתים הוא מקבל את דעתם ופעמים רבות הוא מצטט אותם על מנת לחלוק עליהם בצורה נחרצת. אחד מגדולי הפילוסופים המצוטט בעיקר בחמשת הפרקים הראשונים של הספר הוא אריסטו. חלק מהחוקרים רואים בחלק זה של החיבור מעין המשך של האתיקה האריסטוטלית, בעוד שבפרקים ו-ח מוסיף הרמב"ם לתורה אתית זו מימד אמוני המקשר בין הנפש לבין בוראה.

ההקדמה מחולקת לשני חלקים:

בפרקים א'-ה' הרמב"ם מציג את גירסתו לאתיקה האריסטוטלית - תורת הנפש ותורת המידות (שניים שהם אחד מפני שתורת המידות נגזרת מתורת הנפש).
בפרקים ו'-ח', הרמב"ם נותן לתפיסה זו הקשר יהודי ועוסק בנושאים כמו חלוקת המצוות וטעמי המצוות, תורת הנבואה, השגחה וידיעת האל - נושא הכולל את הבחירה החופשית של האדם.

הרמב"ם בהקדמתו לשמונה פרקים אומר כי הדברים המובאים בספר אינם חידושים משלו, אלא דברים שליקט מחכמי ישראל במדרשים ובתלמוד, דברי פילוסופים קדמונים וחדשים, וחיבורי בני אדם אחרים. כדרכו הרמב"ם לא נוהג לצטט או להביא מקורות לדברים, והוא כותב שאחד הטעמים לכך הוא חששו שהקורא לא ישפוט את הדברים לפי מהותם, אלא לפי אישיותו של אומר האימרה. והוא מבקש שהקורא "ישמע את האמת ממי שאמרה", כלומר שיבדוק את הדברים לגופו של עניין ולא לגופו של האומר.