דרך ה' הוא ספרו של רבי משה חיים לוצאטו (רמח"ל), אשר פעל במאה ה-17. נכתב לאחר פולמוס ציבורי סוער על הגותו, שבעקבותיה נגנזו כתביו הקבליים. הספר עוסק בנושאים מרכזיים במחשבת ישראל בצורה שעל פניה היא פילוסופית ולא סודית (מיסטית), אך מושפעת עמוקות מתפיסת העולם הקבלית שלו. ראה אור במהדורות רבות.

הספר מחולק לארבעה חלקים, המסודרים בהדרגה משאלות מטאפיזיות כלליות ועד לשאלות הנוגעות בתפקידו ומחויבותו של האדם בעולם:

בחלק זה, המושפע בתכניו ובסגנונו מהלכות יסודי התורה של רמב"ם, עוסק רמח"ל בשאלות הנוגעות למציאותו של הבורא, לתכליתה של הבריאה בכלל, המין האנושי והאדם הפרטי.

כלל מערכת היחסים שבין הבורא ועולמו. השגחה כללית ופרטית על כלל העולם והאדם בפרט, כולל סדרי ההשגחה והשתלשלותה לפי שיטתו.

מתוך דיון בכוחות הנפש ובמהותה בא הרמח"ל לדון בקשריה עם מה שמעל לטבע - כישוף, נבואה ודבקות באל. גם כאן הוא מושפע מדרכו של הרמב"ם, בהדגישו את ההבדל שבין נבואה רגילה לנבואתו של משה רבנו.

בחלק זה דן רמח"ל בעבודה שהאדם מתחייב בה לאור החלקים הקודמים ומחלקה לחטיבות. ראשית הוא מחלק אותה לתלמוד (לו מוקדש הפרק הראשון) ולמעשה, כאשר חלק המעשה מתחלק לארבעה - תמידי (פרק ג', אהבת ה' ויראתו), יומי (קריאת שמע ותפילה, פרקים ד-ו), זמני (שבתות ומועדים, פרקים ז-ח) ומקרי (דברים שהאדם מתחייב בהם רק במצבים מסוימים). (נלקח מויקפדיה).