ספר 'חיי אדם' בו נקבצו ובאו בדרך קצרה ובשפה ברוה הליכות עולם, ללמד לאדם געת את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון לרוץ באורח חיים מראשית השנה ועד אחרית שנה, דבר דבור על אופניו, כל דין ומנהג, מקורותיו או טעמיו, עיקריו מהשולחן ערוך ונושאי כליו, וגם מהקדמונים אשר לפניו, בתוספת נופך ויישור הדריו, וכעת יוצא לאור עם פסקי המשנה ברורה – הוספות ומחלוקות שיש בדברי המשנה ברורה על ה'חיי אדם', בלשון ברורה וצחה להקל על הלומדים בידיעת ההלכה על בוריה.

'חיי אדם' הוא ספר הלכה שנכתב בסוף המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19 בידי רבי אברהם דנציג.

בספר 'חיי אדם' קיצור ההלכות הנהגות ביום-יום ובשבתות וחגים. הספר כולל הסברים רעיוניים ולא רק הלכות (בשונה משולחן ערוך הכולל בעיקרו תמצות ההלכות בלי הרחבה על הסבר טעם ההלכות). רבי אברהם קיבל את הסכמתו של רבי חיים מוולוז'ין על חיבור ספריו, אף שהלה התנגד להדפסת ספרי קיצורי הלכות, בתנאי שהמחבר יוסיף את ההפניה לסימנים המקבילים בספר לשולחן ערוך על מנת לאפשר ללומדים לעיין בהלכות בהרחבה.

הספר עצמו בנוי בחלוקה לפרקים (הנקראים "כללים"). 69 פרקים בהלכות על סדר היום ועוד 155 פרקים בהלכות שבת וחגים. הספר נחשב לאחד הספרים היסודיים באחרונים ואף מוזכר פעמים רבות בספר משנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן. רבי אברהם דנציג הלך לעולמו בגיל 73, היו שמצאו בזה רמז לספרו העיקרי שחיבר ("חיי אדם" בגימטריה 73).

היו גם שערערו על מעמדו של הספר בטענה כי בזמן כתיבתו עסק המחבר במסחר ולא כיהן בפועל כמורה הוראה. רבי חיים חזקיהו מדיני בספרו שדי חמד דוחה טענה זו ומונה שורה ארוכה של גדולי תורה שראו ברבי אברהם דנציג פוסק בר סמכא.

המהדורה הראשונה של הספר 'חיי אדם'  הודפסה בשנת ה'תק"ע בעילום שמו של המחבר. המהדורה השנייה הודפסה בשנת תקע"ט, לאחר שמצבו הכלכלי של הרב דנציג הורע והוא נאלץ להתמנות למורה הוראה בוילנה. במהדורה זאת גילה את שמו. מאז זכה החיבור לעשרות מהדורות, אולם בחלקן הרשו לעצמם המדפיסים לשנות ולהגיה כהבנתם.‏ הספר היה מספרי ההלכה המרכזיים של יהדות אשכנז האורתודוקסית במאות ה-19 וה-20, עד שבמחצית השנייה של המאה ה-20 דחק ספר משנה ברורה את רגלי כל ספרי ההלכה האחרים.

הרב ברוך הלוי אפשטיין שיצא נגד ספרי קיצורי הלכות אמר על שם הספר "חיי אדם" בספרו "מקור ברוך" שבחר בשם טוב לספרו מכיוון שאף אחד לא יעשה קיצור מספרו שהרי אף אחד לא יקרא לספרו "קיצור חיי אדם". למעשה, ספר בשם "קצור מספר חיי אדם" יצא לאור כבר בתרי"ד (1854) בדפוס יוסף ראובן ראם שבוילנה.(ויקיפדיה).